פסק-דין בתיק ת"ק 013335/02

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לכלי רכבם של התובע והנתבע מס' 1, הוא התובע שכנגד (להלן: הנתבע), כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 25/10/02.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע מס' 1, הנהג המעורב בתאונה (להלן: הנתבע) וכנגד הנתבעת מס' 2 שביטחה את השימוש ברכבו (להלן: הנתבעת).

התובע טען כי לאחר שביצע פניית פרסה ונכנס בין שני רכבים שחנו לצד הכביש באופן שרק החלק האחורי של רכבו בלט ממקום החניה, הגיע הנתבע מאחור ובנסיעה בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו, פגע ברכבו.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התובע התפרץ לנתיב נסיעתו של הנתבע תוך ביצוע פניית פרסה.

כן טען הנתבע במסגרת התביעה שכנגד כי התובע התפרץ מחניה בצד ימין של הכביש תוך כדי ניסיון לבצע פניית פרסה וכי הנתבע בלם את רכבו אך מאחר והמרחק היה קצר, פגע ברכבו של התובע.

התובע העיד כי ביצע פניית פרסה ונכנס למקום חניה בין שני רכבים חונים כפי שמודגם בתמונות שהוגשו וסומנו ת/1. התובע העיד כי חלקו האחורי של הרכב, בלט ממקום החניה וכי הנתבע שהגיע מאחור, פגע בחלק האחורי שמאלי של רכבו כפי שעולה מדו"ח השמאי והתמונות שצורפו לדו"ח.

התובע העיד כי התאונה אירעה לאחר שהשלים את ביצוע פניית הפרסה וכאשר רכבו כבר היה במקום החניה.

כן העיד מטעם התובע מר יצחק קלימי שראה את התאונה והעיד כי ראה שהתובע ביצע פניית פרסה ונכנס למקום חניה אך עמד באופן שרכבו בלט לכביש וכי הנתבע שהגיע מאחור, פגע ברכבו.

הנתבע העיד כי התובע עמד בחניה בצד ימין של הכביש והחל לבצע פניית פרסה תוך כדי סטיה לנתיב נסיעתו.

לאחר ששמעתי ובחנתי טענות הצדדים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע כי התאונה אירעה לאחר שכבר השלים את ביצוע פניית הפרסה ורכבו היה במקום חניה, אם כי חנה באופן שחלקו האחורי של הרכב בלט לכיוון הכביש וכי אז הגיע הנתבע מאחור ופגע בחלק האחורי שמאלי של רכבו.

עדותו וגרסתו של התובע מוצאת תימוכין הן בעדותו של עד הראיה מר יצחק קלימי והן במיקום ואופי הנזק, פגיעת מעיכה בחלק האחורי שמאלי של הרכב, מה שמלמד אכן כי התובע השלים את פניית הפרסה, בטרם אירוע התאונה ולא התפרץ לכביש מהנתיב הימני בכדי לבצע פניית פרסה כגרסת הנתבע שכן במקרה זה היה הנזק צריך להיות בקדמת רכבו של התובע.

כן איני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע התרשל בכך שביצע פניית פרסה במקום למרות שבקרבת מקום יש כיכר והתובע יכול היה לנסוע קדימה ולשנות כיוון נסיעתו בכיכר שכן לא הוכח ואף לא נטען כי התובע ביצע פניית פרסה במקום אסור ומעדותו של התובע ועדותו של העד קלימי עולה כי התאונה אירעה לאחר שהתובע כבר השלים את פניית הפרסה ורכבו היה במקום חניה אם כי חלקו האחורי בלט לעבר הכביש. במצב זה, כשהתובע כבר סיים את פניית הפרסה ונכנס למקום חניה היה על הנתבע שהגיע מאחור, להבחין בו ולבלום את רכבו או למצער לסטות בכדי להמנע מלפגוע בו ואין כל קשר בין אירוע התאונה לפניית הפרסה שבוצעה קודם לכן והושלמה כאמור לפני אירוע התאונה.

מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד, להדחות.

אשר לגובה הנזק, התובע צירף לתביעתו דו"ח שמאי על פיו לרכב נגרם נזק המגיע כדי אבדן מוחלט והרכב הוכרז על ידי השמאי כ"אבדן כללי". על פי חוו"ד השמאי, מסתכם ערך הרכב בסך של 7,000 ש"ח. כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 659 ש"ח, כך שהנזק מסתכם בסך של 7,659 ש"ח.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,659 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה, 12/12/02 ועד מועד התשלום בפועל.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו נוסף להוצאות.

ניתן היום 08 במאי, 2003 (ו' באייר תשס"ג) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.